הבוקר ארבעה סיפורים על האנשים שמחזיקים את העסק, ונגיעה אישית שלי מיקב טוליפ. בעלת קונדיטוריה מיתולוגית בחיפה שהלכה לעולמה, מסעדן שהפסיד מיליונים ומצא את עצמו מחדש ברשתות, רשת סלטים שמשלמת למנהלים מצטיינים עד 200 אלף דולר בשנה, והצעת חוק שתאסור על אפליקציות משלוחים להציג מסעדות בלי רשות. בסוף כל עסק אוכל יש אנשים, ומי שמשקיע בהם בונה משהו שנשאר.
1 - חיפה נפרדת מנעמי רפפורט של קונדיטוריית ספירא
נעמי רפפורט, שניהלה במשך עשרות שנים עם בעלה יאיר את קונדיטוריית "ספירא" ברחוב יפו בעיר התחתית בחיפה, הלכה לעולמה בגיל 82. את הקונדיטוריה פתח אביה, ברוך ספירא, שורד שואה מפולין, זמן קצר אחרי קום המדינה, עם מתכונים אירופיים שעברו במשפחה. נעמי ויאיר עמדו בעצמם מאחורי שולחן העבודה, קמו באמצע הלילה כדי שהמאפים יהיו מוכנים עם הבוקר, וסירבו לשנות את המתכונים. בימי שישי השתרכו תורים לעוגות שמרים, עוגות פס וקראנצ'ים. ב-31 באוקטובר 2017, אחרי כמעט שבעה עשורים, נסגרו התנורים, כי העבודה הפיזית נעשתה קשה והילדים בחרו בדרך אחרת.
הזווית שלי: יש עסקים שהם יותר מחנות: הם הזיכרון של שכונה שלמה. ספירא לא התחרתה במחיר או בטרנדים. היא נתנה אותה עוגה, באותה איכות, בכל בוקר, במשך שבעים שנה. זה אולי הדבר הכי קשה לעשות במקצוע שלנו. יהי זכרה ברוך.
https://www.ice.co.il/food/news/article/1135313
2 - רובי מיכאל: "הפסדתי מעל 6 מיליון שקל"
רובי מיכאל, שהיה מסעדן בירושלים, בין היתר ברשת "בורגר מרקט", סיפר בפודקאסט של ריטה גולדשטיין במאקו שהפסיד יותר מ-6 מיליון שקל, בעיקר בתקופת הקורונה, ושהוא לא מתכוון לחזור למסעדנות. אחרי הסגר, כשישב בבית, העלה לטיקטוק סרטון שבו הוא הופך חביתה ביד, וקיבל מיליון צפיות. תוך חצי שנה היו לו מאה אלף עוקבים, והיום הוא יוצר תוכן שמתמחה במטבח הכורדי. "במסעדנות אתה צריך לעשות חצי מיליון שקל כדי שיישארו לך חמישים או שישים אלף", אמר. "בשלושה או ארבעה סרטונים אתה מגיע לזה. אבל כמה אורגני אתה עושה לפני כן? זאת העבודה".
הזווית שלי: המספר שרובי זרק, 10% עד 12% רווח, הוא המציאות של רוב המסעדות, ולכן כל משבר פוגע כל כך חזק. אבל שימו לב מה עבד לו: אותנטיות. הוא לא בנה קהל עם הפקה גדולה, אלא עם מטבח אמיתי וידיים. כל מסעדן יכול להתחיל לצלם מה שהוא עושה ממילא.
https://www.ice.co.il/food/news/article/1135022
3 - Sweetgreen: מנהל סניף מצטיין ירוויח עד 200 אלף דולר
רשת הסלטים Sweetgreen תעלה ב-2027 את התגמול המקסימלי למנהלי הסניפים שלה ל-200 אלף דולר בשנה, שילוב של שכר בסיס, בונוסים על עמידה ביעדי מכירות ומניות. התקרה פתוחה רק למנהלים מצטיינים בסניפים מצטיינים, עם יותר משלוש שנים ברשת, כ-10% עד 12% מהמנהלים. בנוסף, מנהלים מובילים יוכלו להצטרף לתוכנית "מסעדנים", עם שכר בסיס גבוה יותר ובונוס של 10,000 דולר על כל עובד שהם מגדלים לתפקיד מנהל. "בענף שלנו הרבה פעמים אין לאנשים דרך ברורה קדימה", אמר סמנכ"ל התפעול ג'ייסון קוקרן. "זה נותן מסלול קריירה אמיתי".
הזווית שלי: מנהל משמרת טוב שווה יותר מכל מבצע שיווקי. והרעיון הכי חכם כאן הוא הבונוס על כל עובד שהמנהל מגדל: הוא הופך את המנהל למורה, ובונה את דור ההמשך מבפנים. גם עסק קטן יכול לקשור חלק מהבונוס לחניכה של עובדים, ולא רק למכירות.
4 - הצעת חוק: אפליקציות משלוחים לא יציגו מסעדה בלי הסכמה
חברת הקונגרס סוזי לי מנבדה הגישה הצעת חוק דו-מפלגתית שתאסור על אפליקציות משלוחים להציג מסעדות בפלטפורמה בלי הסכם מפורש איתן. לפי ההצעה, החברות יחויבו להסיר מסעדות שלא חתמו איתן, ורישום בלי רשות ייחשב "מעשה לא הוגן ומטעה". ההצעה נתמכת בידי איגוד המסעדות האמריקאי. לפי התומכים, בעלי מסעדות רבים לא יודעים בכלל שהמסעדה שלהם מופיעה באפליקציה, עד שמתחילות להגיע ביקורות רעות על משלוחים שלא הם שלחו. Grubhub, DoorDash ו-Uber Eats כבר נתבעו בעבר על רישום מסעדות בלי רשות.
הזווית שלי: השם של המסעדה הוא הנכס הכי חשוב שלה. כשמישהו אחר מוכר את האוכל שלכם, מתמחר אותו ומשלח אותו, כל טעות שלו נרשמת עליכם. כדאי לחפש מדי פעם את שם העסק בכל אפליקציות המשלוחים, ולוודא שהתפריט, המחירים והשעות שם נכונים.
יקב טוליפ אחרי שהצבענו, עלינו על הרכב לנסיעה קצרה ליקב טוליפ, אותו לא פקדתי מספר לא מבוטל של שנים.
מלבד היותו יקב חברתי, שיושב בכפר תקווה, ועל זאת כבר דובר המון בעבר, גיליתי שהמקום עבר בשנים האחרונות הרחבה והתאמה לארוח סועדים ולוגמים רבים.
פגשתי את חברי היקר רועי יצחקי, בעל היקב, שמרחף שם עם אישיותו על כל המתרחש, ואפילו את בנו יונתן בן ה 17, שעושה שם כבר שנה את צעדיו הראשונים מלמטה למעלה.
היין כרגיל היה מהמם, (וויט פרנק) והאוכל הקליל היה מפתיע ומדויק. ממליץ בחום.
🔥 הטיפ הקולינרי היומי
הוציאו גבינות מהמקרר חצי שעה עד שעה לפני שמגישים אותן, ופרסו אותן רק כשהן עדיין קרות. בקור השומן בגבינה קשה, והניחוחות "נעולים" בתוכה, ולכן גבינה קרה טועמת שטוחה וחתוכה ומרגישה גומית. בטמפרטורת החדר השומן מתרכך, המרקם נעשה קרמי והריחות משתחררים. הפריסה בקור נותנת חיתוכים נקיים, והמנוחה אחריה נותנת את הטעם. על פלטה, סדרו מהעדינה לחזקה, כדי שהטעמים לא ידרסו זה את זה. התוצאה: פלטת גבינות שמרגישה כמו ביקב, עם כל גבינה במיטבה.
השאלה של הבוקר:
מי האדם בעסק שלכם שבלעדיו שום דבר לא היה עובד, ומתי אמרתם לו את זה בפעם האחרונה?
אם אתם מכירים מסעדן, בעל בית קפה או מישהו שחי את עולם האוכל והעסקים - שלחו לו את המהדורה. אולי אחד הסיפורים של הבוקר ייתן לו רעיון.