הבוקר חמישה סיפורים על לצאת מהבית בלי לאבד את מה שעובד: הבייקרי של רותי ומתי ברודו יוצא לראשונה מתל אביב, AKA מנחלת בנימין נוחתת בקריית אונו, מפעל דגים מחזיר סלמון בגלל טעות של שנה במדבקה, פורטיו'ס מגלה שהאהבה של שיקגו לא עוברת לבד לטקסס, ופאפא ג'ונס מודה שהפיצה טובה בסניף אחד ופחות טובה בסניף אחר. סניף חדש הוא לא העתק. הוא מבחן לשאלה אם המותג, הצוות והסטנדרט יודעים לנסוע.
1 - הבייקרי של ברודו יוצא מתל אביב, לראשון לציון
הבייקרי של קבוצת R2M, שבבעלות רותי ומתי ברודו, נולד ב-2005 בקונדיטוריה של הקופי בר ומפעיל היום חמישה סניפים בתל אביב. עכשיו, לראשונה, נפתח סניף מחוץ לעיר, בקמפוס הפניקס במתחם האלף בראשון לציון. לפי פרסום ראשון בישראל היום, זה הצעד הראשון בתוכנית להקים שם מתחם קולינרי עם עוד מסעדות ובתי קפה של הקבוצה. בהרצה הסניף פתוח בימים א'-ה' 8:00-16:00, ומ-13.11 יפעל גם בשישי ושבת, עם חלות, לחמי מחמצת, עוגות, פרחים ובראנץ' לפיקניק בפארק.
הזווית שלי: שימו לב לסדר: קודם עובדי ההייטק באמצע השבוע, ורק אחרי ההרצה סופי השבוע והמשפחות. זו דרך חכמה לפתוח במקום חדש: להתחיל מהקהל הבטוח, ללמוד אותו, ורק אז להרחיב. ומתחם שלם של מותגים מאותה קבוצה יוצר עוגן אחד שמושך את כל השאר.
https://www.ice.co.il/food/news/article/1136497
2 - AKA מנחלת בנימין פותחת בקריית אונו
AKA, מתחם האוכל והבילוי של איש הלילה דוד טור והשף איתי קושמרו, נפתח בהרצה בבית הדובדבן בקריית אונו, במקום שבו פעלה עד לפני כמה חודשים מסעדת גרקו. התפריט מבוסס על זה של תל אביב: דגים נאים, פסטות בעבודת יד, פירות ים, סליידר הדגל של קושמרו, ומנות מתנור הג'וספר שבלב המקום. יש בר ארוך עם הצצה למטבח הפתוח, ובקרוב גם ישיבה בחוץ. קושמרו ממשיך להוביל גם את המטבח בתל אביב.
הזווית שלי: קריית אונו הופכת ליעד של מסעדות תל אביביות, ויש לזה היגיון: קהל עם כסף שלא רוצה לנסוע ולחפש חניה. אבל השף שמוביל שני מטבחים צריך מטבח שני שיודע לעבוד בלעדיו. לפני שמשכפלים מסעדת שף, כדאי לוודא שיש מתכונים כתובים, סו-שף חזק וסטנדרט שלא תלוי במי שעומד בפס.
https://food.walla.co.il/item/3874925
3 - ריקול לסלמון: טעות של שנה במדבקה
מפעל אחים זנו דגים, בתיאום עם שירות המזון במשרד הבריאות, מחזיר מהמדפים פילה סלמון אטלנטי טרי באריזת ואקום. בעקבות תלונות של לקוחות התברר שעל המדבקה נרשם "לשימוש עד 31.10.2027" במקום 31.10.2026. כלומר, המוצר כבר לא בתוקף, והציבור מתבקש לא לאכול אותו גם אם הוא במקרר או במקפיא. החברה אוספת את הסחורה מכל נקודות המכירה.
הזווית שלי: ספרה אחת במדבקה, וכל המשלוח חוזר. וזה גם תזכורת למטבחים: תאריך על אריזה הוא לא תחליף לעין, לאף ולמדחום. דג טרי שמגיע עם תוקף של שנה צריך להדליק נורה אדומה כבר בקבלת הסחורה. וכדאי לשמור תעודות משלוח עם מספר אצווה, כדי לדעת מיד אם הריקול נוגע לכם.
https://www.ice.co.il/food/news/article/1136471
4 - פורטיו'ס: האהבה של שיקגו לא עברה לטקסס
רשת הנקניקיות והכריכים פורטיו'ס, 109 סניפים, רשמה צמיחה של 1.4% ברבעון השלישי, לראשונה מאז 2023, אבל בעיקר בזכות העלאות מחירים, כשמספר העסקאות ירד ב-0.7%. אחרי ההנפקה ב-2021 הרשת התרחבה לטקסס, פלורידה, אריזונה וג'ורג'יה, ועכשיו תסגור כמה סניפים חלשים מחוץ לשיקגו. לפי הנהלת הרשת, בשווקים החדשים אנשים לא הכירו את התפריט, הסניפים היו גדולים ונראו כמו מסעדה, ולקוחות נאלצו לנסוע רחוק מדי. "אם הם לא יודעים מה אתה עושה, קשה להם להבין", נאמר בשיחת המשקיעים.
הזווית שלי: מותג שאוהבים בעיר אחת לא מגיע עם האהבה הזו לעיר אחרת. שם צריך להסביר הכל מההתחלה: מה המנה, למה לבוא, ולמה דווקא אלינו. ומי שפותח רחוק מהבית צריך לחשוב גם על כמה פעמים בשבוע הלקוח באמת יגיע, לא רק על כמה אנשים גרים באזור.
5 - פאפא ג'ונס: "אני אוהב את הסניף הזה, אבל לא את ההוא"
המכירות של פאפא ג'ונס בצפון אמריקה ירדו ב-8.3% ברבעון השלישי, בשוק שבו פיצה זמינה היום גם בתחנות דלק ובחנויות נוחות. הרשת הכריזה על אסטרטגיה חדשה, "Unbox Better", שנועדה להחזיר אותה למקום של מובילת האיכות. לפי הנהלת הרשת, חומרי הגלם טובים, אבל הביצוע לא אחיד: לקוחות אוהבים סניף אחד ולא מוכנים להגיע לסניף בצד השני של העיר. לכן הרשת מאמנת מחדש את העובדים, עוברת להדרכה אזורית ומתערבת יותר בסניפים החלשים.
הזווית שלי: חומר גלם טוב לא שווה הרבה אם כל משמרת מוציאה מנה אחרת. הלקוח לא מבחין בין "הסניף הטוב" ל"סניף הרע", הוא פשוט מפסיק לבוא. סטנדרט אחיד מתחיל מדברים פשוטים: מתכון כתוב, משקל קבוע, תמונה של המנה בפס, ומנהל שטועם כל יום.
דג טרי שומרים על קרח, לא רק במקרר. מקרר רגיל עובד בסביבות 3 עד 5 מעלות, ודג מחזיק הכי טוב קרוב ל-0. הניחו את הדג בתבנית מחוררת או על רשת מעל קרח כתוש, כך שהנוזלים יתנקזו והדג לא ישכב במים, כסו בניילון נצמד, החליפו קרח לפי הצורך, והשתמשו בו תוך יום-יומיים. דג באריזת ואקום לא פותחים מוקדם מדי, אבל גם לא סומכים עליו בעיניים עצומות: שומרים אותו קר במיוחד ומקפידים על התאריך. ובקבלת סחורה: עיניים בהירות, זימים אדומים, בשר שחוזר כשלוחצים עליו וריח של ים ולא של דגים. למה זה עובד: כל מעלה מעל אפס מאיצה את פירוק החלבונים ואת הריח, וקרח שומר על הדג טרי עוד יום שלם.
השאלה של הבוקר:
אם הייתם פותחים סניף שני מחר, מה הדבר האחד שחייב לעבור איתכם?
אם אתם מכירים מסעדן, בעל בית קפה או מישהו שחי את עולם האוכל והעסקים - שלחו לו את המהדורה. אולי אחד הסיפורים של הבוקר ייתן לו רעיון.