אחרי החג חוזרים לשגרה, ואיתה גם עולם האוכל חוזר לרוץ. הבוקר יש לנו גל פתיחות מרשים בישראל, בית קפה חיפאי שמראה איך בונים מוצר מדויק במקום תפריט אינסופי, מסעדה תל אביבית שמוכיחה שעדיין אפשר למכור ארוחה ב-54 שקל, גווינת’ פלטרו שהופכת מותג דיגיטלי למסעדה אמיתית, וגם שיעור מעניין מרשתות הענק האמריקאיות על מה שהלקוח באמת מחפש עכשיו.
1. גל פתיחות אחרי החג - והפעם הרבה ממנו מחוץ לתל אביב
אתמול פורסמה רשימה מרשימה של מקומות חדשים שנפתחו ממש עכשיו: מינגוס בשוק תלפיות בחיפה, מזללת דגים חדשה בפרדס חנה, קנטינה מקסיקנית ברמת ישי, ביסטרואים בהוד השרון ובמודיעין, תאילנדית כשרה בראשון לציון, מסעדה בוכרית חדשה בתל אביב ועוד.
גם השף אביב משה בדרך חזרה עם מסעדה חדשה בהרצליה, ובחיפה מאפיית ברדא מתרחבת לסניף שלישי.
הזווית שלי:
אני חושב שכדאי לשים לב למפה, לא רק לשמות.
יותר ויותר יזמי אוכל מבינים שהקהל לא נמצא רק ברדיוס של כמה רחובות בתל אביב. חיפה, עמק יזרעאל, השרון, מודיעין, אשדוד ופרדס חנה מקבלות קונספטים שפעם כמעט אוטומטית היו נפתחים במרכז תל אביב.
וזה בעיניי סימן בריא.
המיקום הכי נכון לעסק הוא לא בהכרח המקום הכי “נחשב” - אלא המקום שבו יש קהל שרוצה את המוצר ועדיין אין לו מספיק ממנו.
דוח QSR 50 החדש, שמסכם את מצב רשתות המזון המהיר הגדולות בארה”ב, מראה מגמה מעניינת.
Taco Bell ממשיכה לצמוח כשהיא משלבת מחיר נגיש עם חדשנות ושיווק תרבותי, Panera מחזירה חומרי גלם ואיכות שנחתכו בעבר במסגרת התייעלות, ואילו Popeyes מצמצמת דווקא את מרדף הספיישלים וחוזרת להתמקד במוצרי הליבה שלה.
הזווית שלי:
שלושה מותגים, אותו שיעור.
לקוח לא מחפש רק זול.
הוא מחפש להרגיש שקיבל תמורה.
אפשר לתת תמורה דרך מחיר, דרך מוצר מצוין, דרך חדשנות או דרך חוויה - אבל הנחה לבדה היא אסטרטגיה שקל מאוד למתחרה להעתיק.