הבוקר חמישה סיפורים על מה שבאמת נשאר על הצלחת: אסף גרניט ומלון סיקס סנסס בתל אביב נפרדים אחרי שנתיים של מגעים, ברולדין הסופגנייה שנחטפה ראשונה בהשקה הייתה דווקא הריבה הקלאסית, מבשלת אלכסנדר מעמק חפר זוכה בזהב בגרמניה, קאווה משקיעה באנשים במקום בקיוסקים, וקורה סושי מגלה שארוחת צהריים ב-29 דולר היא כבר לא ארוחת צהריים. התוכניות הכי גדולות לא תמיד מחזיקות. מה שעובד כל יום מחדש, כן.
1 - אסף גרניט ומלון סיקס סנסס נפרדים
לפי פרסום ראשון ב-N12, קבוצת מחניודה של אסף גרניט לא תפעיל את המסעדות במלון Six Senses שבונה חברת תדהר בשדרות רוטשילד. התוכנית כללה ארבעה עד חמישה מתחמי הסעדה, ובהם שלוחה של "שבור" מפריז, המעוטרת בכוכב מישלן, ו"צמח" בגרסה תל אביבית, בעלות של עשרות מיליוני שקלים. לפי גורמים בענף, הפעלה של כמה מוקדים במקביל התבררה כאתגר עצום, ובחברה המנהלת לא היו מרוצים מקצב ההתקדמות. בתגובה משותפת נמסר שהמשא ומתן "לא הבשיל לכדי הסכם". גרניט כתב שהצדדים השקיעו "זמן, מחשבה ומשאבים רבים" במשך שנתיים, והכריז על פרויקטים חדשים: חנות פרחים ויין בתל אביב, מסעדה חדשה בפריז ושתיים בבלגרד. המלון, בהשקעה של כמיליארד שקל, אמור להיפתח ב-2027, ותדהר מחפשת שותף חדש.
הזווית שלי: גם לשף הכי מוערך בארץ, ארבע-חמש מסעדות בבת אחת תחת גג של מישהו אחר הן אתגר אחר לגמרי. השותפות עם מלון נראית כמו חלום: קהל, תשתית ויוקרה. אבל לבעל הבית יש לוח זמנים, סטנדרטים ותקציב משלו. לפני שחותמים כדאי לשאול: מי מחליט על קצב העבודה, מה קורה אם מתעכבים, ואיך נפרדים אם זה לא עובד. ויציאה מכבדת, בלי מילה רעה, שומרת את הדלת פתוחה לפרויקט הבא.
https://www.ice.co.il/food/news/article/1137319
2 - רולדין לחנוכה: בלי מזרקים, והריבה ניצחה
רולדין חשפה את קולקציית הסופגניות לחנוכה 2026, והפעם בלי מזרקי מילוי ובלי קונסטרוקציות. ארבע סדרות: פטיסרי, שבנויה כמו קינוח בשכבות, אייקוניות, עננים מבצק אוורירי, וקלאסיות. המחירים נעים בין 8 ל-20 שקלים. ובהשקה, לפי וואלה, הסופגנייה שנגמרה ראשונה הייתה דווקא הריבה הקלאסית. במקום השני: שוקולד עם סוכריות קופצות.
הזווית שלי: אפשר להשקיע חודשים בטעם חדש, והלקוח עדיין יחזור לריבה. זה לא אומר להפסיק לחדש. החידוש מביא את הצילום, את הכתבה ואת הביקור הראשון, והקלאסיקה מביאה את המכירות. בתפריט החנוכה שלכם, תוודאו שהבסיסית מושלמת לפני שמשקיעים במיוחדת.
https://food.walla.co.il/item/3875839
3 - אלכסנדר: זהב בגרמניה, שנה שלישית ברצף
מבשלת אלכסנדר מעמק חפר זכתה בשתי מדליות בתחרות European Beer Star 2026, שהטקס שלה נערך ב-11.11 בנירנברג: זהב ל-SESSION IPA, וכסף לבירה החורפית BLACK, שכבר זכתה בזהב באותה תחרות ב-2013, 2014 ו-2017. זו השנה השלישית ברצף שהמבשלה עולה לפודיום בתחרות. לפי המנכ"ל ליאור בלמס, זו הפעם הראשונה בשלוש השנים האחרונות שהמבשלה זוכה בשתי מדליות באותה שנה.
הזווית שלי: מבשלה ישראלית קטנה מנצחת את הגדולות בעולם, ולא בפעם הראשונה. הסוד הוא לא הבירה של השנה, אלא בירה שיוצאת אותו דבר כבר יותר מעשור. ולמסעדות: כשיש מוצר מקומי שזוכה בפרסים, זה סיפור שהמלצר יכול לספר ליד השולחן. בירה מקומית עם מדליה מוכרת את עצמה, וגם מחזקת את מי שמייצר כאן.
https://www.ice.co.il/food/news/article/1137273
4 - קאווה: תחרות על אירוח, לא על מהירות
רשת הקערות הים-תיכוניות קאווה ערכה בקיץ תחרות בין מנהלי הסניפים, כדי לגלות מה עושים הסניפים עם האירוח הכי טוב. בכשני שלישים מהסניפים מדדי חוויית הלקוח עלו בזמן התחרות, ועכשיו הרשת מטמיעה את ההרגלים האלה בכל הסניפים. לפי הנהלת הרשת, "הסוף של חדר האוכל הוא הגזמה גדולה": בזמן שמתחרים מצמצמים את האולם ומוסיפים קיוסקים, קאווה מוסיפה שעות עבודה והדרכה למנהלים. עלות כוח האדם עלתה ל-26% מההכנסות, והמכירות בסניפים הקיימים עלו ב-3.1%.
הזווית שלי: הרעיון החכם כאן הוא לא התחרות עצמה, אלא מה שעושים איתה: מוצאים את הסניף או את המשמרת שעושים את זה הכי טוב, מבינים מה הם עושים אחרת, ומלמדים את כולם. גם במסעדה אחת אפשר: איזה מלצר מקבל הכי הרבה מחמאות, ומה הוא עושה שאחרים לא? והשקעה בעוד שעה של עובד בשעת השיא שווה לפעמים יותר מכל מסך.
רשת הסושי על המסוע קורה סושי סיימה את אחד הרבעונים הקשים שלה: מספר הלקוחות ירד ב-11.5% והמכירות בסניפים הקיימים ב-5.7%. לפי הנהלת הרשת, את הלקוחות היא מאבדת בעיקר בצהרי ימי החול: "החשבון הממוצע שלנו 29 דולר, וכארוחת צהריים זה לא נגיש כמו אפשרויות אחרות". הפתרון שהיא בודקת: ארוחות קומבו חדשות. במקביל היא מחליפה בהדרגה שוטפי כלים ברובוטים, ומתכננת 17 סניפים חדשים ב-2027.
הזווית שלי: אותו לקוח מוכן לשלם 150 שקל בערב, ומחפש ארוחה ב-60 בצהריים. מסעדה שמגישה את אותו תפריט ובאותו מחיר בכל שעות היום מפספסת את הצהריים. עסקית קבועה, מנה מוקטנת או קומבו במחיר אחד מחזירים את הלקוח של יום חול בלי להוריד את המחיר בערב.
שום משנה טעם לפי האופן שבו חותכים אותו. שן שלמה או פרוסה עבה נותנות טעם עדין ומתוק. פרוסות דקות נותנות טעם בינוני. קצוץ דק, כתוש או מגורד נותן את הטעם הכי חריף. ובמחבת: מוסיפים שום לשמן חם אבל לא מעשן, ורק כשהבצל כבר כמעט מוכן, ומחכים 30 עד 60 שניות עד שעולה ריח, לפני שמוסיפים נוזל או ירקות. לצלייה ארוכה בתנור משאירים שיניים שלמות. למה זה עובד: הטעם החריף של השום נוצר רק כשהתאים שלו נשברים, ככל שחותכים דק יותר נשברים יותר תאים והטעם חזק יותר. וחתיכות קטנות של שום מלאות סוכר ונשרפות בשניות: שום שהשחים יותר מדי הופך מר, ואת המרירות הזו אי אפשר לתקן.
השאלה של הבוקר:
מה המנה הכי פשוטה בתפריט שלכם, שהלקוחות לא מוותרים עליה?
אם אתם מכירים מסעדן, בעל בית קפה או מישהו שחי את עולם האוכל והעסקים - שלחו לו את המהדורה. אולי אחד הסיפורים של הבוקר ייתן לו רעיון.