הבוקר חמישה סיפורים על הדרך אל הלקוח: וולט מתכננת לקבל מזומן כדי להיכנס ליישובים בחברה הערבית, רשת המסעדות של השף שגב משה מצטמקת מ-11 סניפים לשש ומתמודדת עם עוד תביעות, יטבתה ונדב בורנשטיין פותחים פופ אפ של שוקו בקניון, ברשתות בארה"ב המשקה הפך לסיבה בפני עצמה לעצור, ורשתות חלשות נשענות על אפליקציות המשלוחים בזמן שהחזקות מסרבות להן. אפשר להגיע ללקוח בהרבה דרכים. השאלה היא מי מחזיק את הקשר איתו בסוף.
1 - וולט מתכננת לקבל מזומן
וולט מתכננת לאפשר ללקוחות בחברה הערבית לשלם על הזמנות במזומן, כחלק מהכניסה ליישובים שבהם השירות עדיין לא זמין. לפי מנכ"ל וולט ישראל, תומר כהן, בראיון לגלובס, המזומן עדיין נפוץ שם, והחברה רוצה להתחרות גם באפליקציה המקומית האאט. גם בחברה החרדית וולט מתאימה את עצמה: הזמנה גם מהמחשב בבני ברק, ובבית שמש בלי פעילות בשבת. לפי הנתונים שהציג, בשנתיים מספר העסקים בוולט עלה מ-8,000 ל-13 אלף, ומספר השליחים מ-20 ל-30 אלף. מועד ההשקה עוד לא נקבע.
הזווית שלי: גם הענקית הדיגיטלית הבינה שאי אפשר להכריח לקוח לשנות הרגלים. לפעמים מה שעוצר מכירה הוא לא המחיר ולא האוכל, אלא דרך התשלום, השעות או השפה. שווה לשאול: מי בסביבה שלכם לא נכנס אליכם, ולמה? ומסעדה ביישוב שוולט עוד לא הגיעה אליו יכולה לחשוב כבר היום אם היא רוצה להצטרף, או לבנות קודם ערוץ משלוחים משלה.
https://www.ice.co.il/food/news/article/1137578
2 - שגב משה: מ-11 סניפים לשש, ועוד תביעות
לפי חשיפה בדה מרקר, כפי שפורסמה באייס, קבוצת המסעדות שנושאת את שמו של השף שגב משה, בניהול איש העסקים יעקב ביטון, הפעילה ב-2022 אחד-עשר סניפים של שגב אקספרס, והיום נשארו לה שש מסעדות. מסעדת הדגל ברמת החייל נסגרה לפני כמה חודשים אחרי 18 שנה. לצד תביעת מליסרון על 1.8 מיליון שקל בגלל עזיבת הקריון, שעליה סיפרנו כאן ב-8.11, ועד הבית ברמת החייל תובע 380 אלף שקל, ועיריית ראשון לציון תובעת חוב ארנונה של 300 אלף שקל. מהתביעה של מליסרון עולה גם שחשבון הבנק של החברה מעוקל.
הזווית שלי: שם של שף גדול יכול למלא מסעדה, אבל הוא לא משלם את השכירות בקניון. רשת שגדלה מהר על גב שם אחד צריכה מבנה עלויות שמחזיק גם בחודש חלש. ומה שמתחיל כחוב קטן לוועד הבית או לעירייה הופך עם השנים לתביעה. לפני שפותחים סניף נוסף, כדאי לבדוק אם כל אחד מהקיימים מחזיק את עצמו.
https://www.ice.co.il/food/news/article/1137511
3 - יטבתה ונדב בורנשטיין: פופ אפ של שוקו בקניון
יטבתה ונדב בורנשטיין פותחים את "HOUSE OF שוקו", פופ אפ לארבעה ימים בקומה השנייה של קניון עזריאלי תל אביב, 17 עד 20 בנובמבר. לפי mako, יוגשו בו "שוקוסונים", משקאות יטבתה שמוקצפים במקום, חמים או קרים, לצד מיני קרואסונים בציפויי קינוחים ולחמניות חלב תאילנדיות במילוי קרם שוקו. יש גם שוקו טבעוני ושוקו ללא גלוטן. כל משקה עולה 20 שקלים, ולחמנייה 10 שקלים. המקום כשר.
הזווית שלי: חברה גדולה לוקחת מוצר שכולם מכירים, ושמה אותו בידיים של יוצר תוכן עם קהל משלו, לארבעה ימים בלבד. זה מה שהופך שוקו לאירוע. גם עסק קטן יכול: שיתוף פעולה עם ספק או עם יוצר מקומי, מנה אחת שזמינה רק לשבוע, ומחיר עגול שקל להחליט עליו.
בכנס של ענף הזכיינות במסעדות בלאס וגאס דיברו מומחים ובעלי רשתות על "בום המשקאות". רשתות גדולות הוסיפו בשנים האחרונות שתייה פרימיום, ממשקאות אנרגיה ועד סודה עם סירופים וקרם ("דירטי סודה"), ורשתות שמתמחות במשקאות הן מהצומחות בענף. לפי היועצת ניקול מילר רגן, פעם ארוחת אחר הצהריים הייתה קולה וחטיף מהמכולת, והיום היא עברה למסעדות: "זה הפך לאירוע אמיתי", בבוקר ובאחר הצהריים. ברשת Minnie Bird מכינים לפעמים משקאות שילדים המציאו, וחלקם יוצאים מעולים.
הזווית שלי: לכל מסעדה ובית קפה יש שעות מתות בין הצהריים לערב. משקה מיוחד, קר או חם, יכול להפוך את השעות האלה לשעות מכירה, וברוב המקרים עלות המשקה נמוכה ביחס למחיר. כדאי לבנות שניים-שלושה משקאות בית שמצטלמים טוב, ולתת ללקוחות לבחור תוספות.
רשתות שמתקשות בארה"ב נשענות יותר ויותר על אפליקציות המשלוחים. בוונדי'ס יותר מ-90% מהזכיינים כבר מפעילים מבצעי משלוחים, כמעט פי שניים מלפני כמה חודשים, וסאבוויי מחייבת את הזכיינים להופיע בכל האפליקציות באזור ולהישאר פתוחים. מנגד, אין-אנד-אאוט לא עובדת עם אפליקציות משלוחים, וגם לרייזינג קיינס אין הסכמים רשמיים איתן. לפי ג'ון וייס, יועץ בחברת השקעות, "חלק מהחברות הציבוריות שמכרו את נשמתן לחברות המשלוחים לומדות להתחרט. לחברות המשלוחים לא באמת אכפת מהתדמית שלכם".
הזווית שלי: משלוחים מביאים הכנסה מהירה, אבל בשולי רווח נמוכים, והלקוח לומד להזמין מהאפליקציה ולא מכם. זה לא אומר לוותר עליהם, אלא לשמור במקביל ערוץ ישיר: הזמנה בטלפון, אתר או רשימת וואטסאפ, וכרטיס קטן בשקית שמזמין להזמין ישירות בפעם הבאה.
חשבו כמה נשאר לכם מכל מנה בכל ערוץ מכירה. פותחים טבלה לחמש המנות הנמכרות ביותר, ולכל אחת שלוש עמודות: באולם, בטייק אוויי ובאפליקציה. בכל עמודה מורידים מהמחיר את עלות המנה, ואז את מה שמתווסף רק לאותו ערוץ: באפליקציה עמלה, הנחות ומבצעים, באריזה קופסה, שקית וסכו"ם, ובאולם גם שירות וכביסה. התוצאה היא הסכום שבאמת נשאר. מנה שמרוויחה יפה באולם עלולה כמעט לא להרוויח במשלוח. אז מעלים לה מחיר באפליקציה, מקטינים מנה, או פשוט לא מציעים אותה שם. למה זה עובד: רוב בעלי העסקים מכירים את עלות המנה, אבל לא את העלות של הדרך שבה היא מגיעה ללקוח. בלי הטבלה הזו, ככל שהמשלוחים גדלים, הרווח יכול לקטון בלי שאף אחד ישים לב.
השאלה של הבוקר:
איזה חלק מהלקוחות שלכם מגיע דרך אפליקציה, וכמה מהם מכירים אתכם בשם?
אם אתם מכירים מסעדן, בעל בית קפה או מישהו שחי את עולם האוכל והעסקים - שלחו לו את המהדורה. אולי אחד הסיפורים של הבוקר ייתן לו רעיון.